<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — (קרימונה) סימן שי"ב</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ואשר שאלת על ישראל הקונה בהמה חולבת מן הגוי אם יש לחוש לבכורה כשתלד בבית הישראל ודאי אם מניקה ולד אז פטורה מן הבכורה דפסקינן הילכתא כרשב"ג בפרק הלוקח בהמה [כ"ד ע"א] דלא מרחמה אלא א"כ ילדה. ומדאיצטריך למיפסק כוותיה למיפטר בהמה מניקה דיקדק ר"ת ש"מ דחלב אינו פוטר. דאי חלב פוטר מאי איריא מניקה שולדה כרוך אחריה והיא מניקתו. תיפוק לי משום חלב ואפילו כשאין עמה ולד. אלא ש"מ דחלב אינו פוטר. ואף על גב דרוב בהמות אינם חולבות אלא אם כן יולדות בכאן לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימ' סמוך מיעוט' דחולבות אע"פ שאינם יולדות לחזקה דכל בהמה מעיקרא קיימא בחזקה שלא ביכרה. והוה ליה פלגא ופלגא. ואסור משום ספק בכור. ונאכל במומו לבעלים בתורת בכור בעל מום כשיפול בו מום. ולא יצטרך ליתנו לכהן דהמע"ה. ואף על גב דקיימא לן כרבנן דר' מאיר דאמרי מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה רובא עדיף הני מילי לחומרא כמו תינוק הנמצא בצד עיסה וכו'. אבל הכא חיישינן למיעוטא להחמיר לצרופי בהדי חזקה.
אף על פי שלפי דיחוי הוה לן למימר דחלב פוטר אבל מ"מ לחומר' עבדינן באיסור חמור כזה. שאם בכור הוא יש בו שני כריתות משום שוחט חוץ ואכילת קדשים בטומאת הגוף. והשוטים המתרעמים על זה ותמיהם הלא אחת מני אלף אלפים לא ימצא זה. שחלבן קודם ללידה. יש להשיב להם הלא נפל במים שאין להם סוף כגון בים וכיוצא בו אשתו אסורה וצריכה להתעגן כל ימיה אף על פי שכמה קולות גדולות היקילו חכמים בה משום עיגונא אפי' להשיא ע"י גוי מל"ת שאינו נאמן בשום דוכתא אפילו באיסורא דרבנן. אפי' הכי אסירה כשנפל במים שאין להם סוף. אף על פי שברור הוא יותר מזה שאין ניצולין אחד מריבי רבבות. החמירו באיסור חייבי כריתות וחייבי מיתות לעגן אשה כל ימיה. וכן אין מעידין על הגוסס. אף על פי שרובן למיתה. כ"ש שאין לתמוה על נדון זה אם נחמיר במילתא דלית בה פסידא כולי האי. ועוד כתב מ"ו רבינו עזרא דמונקטו"ר ז"ל שיש מהם חולבות על ידי טינוף וטינוף אינו פוטר.
<h2>דף כד.</h2>
ואשר שאלת על ישראל הקונה בהמה חולבת מן הגוי אם יש לחוש לבכורה כשתלד בבית הישראל ודאי אם מניקה ולד אז פטורה מן הבכורה דפסקינן הילכתא כרשב"ג בפרק הלוקח בהמה [כ"ד ע"א] דלא מרחמה אלא א"כ ילדה. ומדאיצטריך למיפסק כוותיה למיפטר בהמה מניקה דיקדק ר"ת ש"מ דחלב אינו פוטר. דאי חלב פוטר מאי איריא מניקה שולדה כרוך אחריה והיא מניקתו. תיפוק לי משום חלב ואפילו כשאין עמה ולד. אלא ש"מ דחלב אינו פוטר. ואף על גב דרוב בהמות אינם חולבות אלא אם כן יולדות בכאן לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימ' סמוך מיעוט' דחולבות אע"פ שאינם יולדות לחזקה דכל בהמה מעיקרא קיימא בחזקה שלא ביכרה. והוה ליה פלגא ופלגא. ואסור משום ספק בכור. ונאכל במומו לבעלים בתורת בכור בעל מום כשיפול בו מום. ולא יצטרך ליתנו לכהן דהמע"ה. ואף על גב דקיימא לן כרבנן דר' מאיר דאמרי מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה רובא עדיף הני מילי לחומרא כמו תינוק הנמצא בצד עיסה וכו'. אבל הכא חיישינן למיעוטא להחמיר לצרופי בהדי חזקה.
אף על פי שלפי דיחוי הוה לן למימר דחלב פוטר אבל מ"מ לחומר' עבדינן באיסור חמור כזה. שאם בכור הוא יש בו שני כריתות משום שוחט חוץ ואכילת קדשים בטומאת הגוף. והשוטים המתרעמים על זה ותמיהם הלא אחת מני אלף אלפים לא ימצא זה. שחלבן קודם ללידה. יש להשיב להם הלא נפל במים שאין להם סוף כגון בים וכיוצא בו אשתו אסורה וצריכה להתעגן כל ימיה אף על פי שכמה קולות גדולות היקילו חכמים בה משום עיגונא אפי' להשיא ע"י גוי מל"ת שאינו נאמן בשום דוכתא אפילו באיסורא דרבנן. אפי' הכי אסירה כשנפל במים שאין להם סוף. אף על פי שברור הוא יותר מזה שאין ניצולין אחד מריבי רבבות. החמירו באיסור חייבי כריתות וחייבי מיתות לעגן אשה כל ימיה. וכן אין מעידין על הגוסס. אף על פי שרובן למיתה. כ"ש שאין לתמוה על נדון זה אם נחמיר במילתא דלית בה פסידא כולי האי. ועוד כתב מ"ו רבינו עזרא דמונקטו"ר ז"ל שיש מהם חולבות על ידי טינוף וטינוף אינו פוטר.
